<h1>ערוך</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מסכת חגיגה — פי' גאון לשון חג כמו ריקוד וטיפוח בשמחה ובלש' ארמי חוגא, וכמוהו במקרא "יחגו וינועו כשכור" (תהלים ק"ז, כ"ז), ומעיקר זה אוכלין ושותין וחוגגין, וקרבן חגיגה שהיו חייבים להביא ביו"ט הוא שאמר הכתוב "ועשית חג שבועות לה' אלהיך מסת נדבת ידך" (דברים ט"ז, י') וגו'. ואמר רב האי גאון הכל חייבין בראייה — שתי ראיות הן ראיית פנים, דכתיב "יראה כל זכורך" (שמות כ"ג, י"ז) וראיית קרבן, דכתיב "ולא יראו פני ריקם", (שמות כ"ג, ט"ו), ומשנתנו בראיית קרבן היא אמורה וראיה כולה לגבוה ועולה היא ובאה בי"ט ואינה באה אלא מן החולין, וחגיגה היא שלמי שמחה מן "וחגותם אותו חג לה"' (שמות י"ב, י"ד).
<b>הערוך ערך חג</b>
טומטום ואנדרוגינוס — טומטום — שאין לו לא צורת זכר ולא צורת נקבה כמו אטום, ואמרינן (יבמות ע"א:) טומטום שנקרע ונמצא זכר. ופי' אנדרוגינוס בע' אנתרופי.
<b>הערוך ערך טםגב</b>
בית הלל אומרים הראיה מעה כסף — אלו מעות של כסף יפות.
<b>הערוך ערך מעגא</b>
<h2>דף ג.</h2>
"את ה' האמרת" (דברים כ"ו, י"ז) חטיבה אחת בעולם — פי' ר' האי גאון ציור אחד בעולם כלומר דבר הניכר שאין כמותו.
<b>הערוך ערך אמרגג</b>
<h2>דף ג:</h2>
אף אתה עשה אזנך כארפכסת וקנה לך לב לשמוע. ס"א ארפקס ס"א ארפכת — ופירושו דלי של ריחים שהוא מכניס הרבה ומוציא קימעא.
<b>הערוך ערך ארפכס</b>
הלכה למשה מסיני עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית... כדי שיהו עניים סומכין עליהן שיהו מתפרנסין מהן — פי' קדושה ראשונה — מה שקדשו עולי מצרים שיהא בה קדושת שביעית, קדשוה לשעתה כל זמן שדרו ישראל בה ולא קדשוה לעתיד לבא לאחר שנתחרבה, ועולי בבל כשעלו לא קידשוה והניחום שלא יהא בהן קדושת שביעית.
<b>הערוך ערך עמון</b>
קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא — פי' קדושה ראשונה שקדשה יהושע קדשה לשעתה כשהיו שם ישראל עד שנחרב בימי נבוכדנצר ולא קדשה לעתיד לבוא לאחר שנחרב.
<b>הערוך ערך קדשגא</b>
והיוצא יחידי בלילה אימור גנדרפוס אחדיה — פי' חולי של שטות וכשעובר החולי הוי פיקח, להכי לא חשיב ליה שוטה כי עביד האי גרידא.
<b>הערוך ערך גנדרפוס</b>
<h2>דף ד.</h2>
המקמץ והמצרף נחשת — גמר' (כתובות ע"ז.) מאי מקמץ אמר רב יהודה המקמץ צואת כלבים ותניא מקמץ זה בורסי קטן.
<b>הערוך ערך קמץגב</b>
המקמץ והמצרף נחושת והבורסי — פטור מן הראיה — גמרא (כתובות ע"ז.) מצרף נחושת מאי אמר רב חושלי דודי, וכבר פ' בע' חשל.
<b>הערוך ערך צרףגה</b>
<h2>דף ד:</h2>
לאיתויי מפנקי — "מפנק מנוער עבדו" (משלי כ"ט, כ"א), בתפנוקי מלכין (תרגום לבראשית מ"ט, כ').
<b>הערוך ערך פנקגא</b>
הוה נקיטא מתוארה ושרגא ומחריא בנורא — פי' אוד.
<b>הערוך ערך מתרא</b>
<h2>דף ה.</h2>
נקיטא מתוארא ומחריא תנורא — פי' מחתה בגחלים.
<b>הערוך ערך חרגג</b>
אנחתיה אגבה דכרעה קדח — פי' נשרפה רגלה.
<b>הערוך ערך קדחגג</b>
והדר משלימנא להו לדומה — פי' שר הממונה על המתים.
<b>הערוך ערך דומה</b>
מאי "על כל נעלם" (קהלת י"ב, י"ד) אמר רב יהודה אמר רב זה ההורג כינה בפני חבירו ונמאס, ושמואל אמר זה שרק בפני חבירו ונמאס.
<b>הערוך ערך כחגב</b>
מאי "רעות רבות וצרות" (דברים ל"א, י"ז) אמר רב רעות שנעשו צרות זו לזו, כגון זיבורא ועקרבא — פי' כגון שעקצוהו זיבורא ועקרב ביחד, לעקיצת עקרב יועיל חמימי ולעקיצת זיבורא יועיל קרירי וחילופא סכנתא, נמצא המועיל לאחד מזיק לאחר, לכן הן צרות זו לזו, כמפורש בפרק אין מעמידין בגמרא (ע"ז כ"ח:) מתרפאין מהן.
<b>הערוך ערך זבורא</b>
זוזא לעללא — לא שכיח לתילותא — שכיח — פי' הממציא מעות לעני בשעה שהנוגשים עליו ומלוה אותו לו ונוגשים באים ולוקחין הממון וכי מסתלקי הוא בא ונושה אותו בכל יום היינו דאמרי אנשי לקנות התבואה אינו מצוי ולמי שתולין אותו הנוגשים מצוי.
<b>הערוך ערך זוז</b>
<h2>דף ה:</h2>
שדור בי שבור מלכא וגרבוה.
<b>הערוך ערך גרבגא</b>
מחוי במחוג... קמי מלכא — פי' מורין באצבעות כלומר כל דבריהם ברמז הן ומרגישין זה דברי זה וזה דברי זה.
<b>הערוך ערך מחוג</b>
רב אידי אבוה דר' יעקב בר אידי הוה רגיל דהוה אתי תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב, והדר אזל ג' ירחי באורחא והוה חד יומא באושפיזא והדר אתי, והוו קרי ליה בר בי רב דחד יומא.
<b>הערוך ערך בר יומיה</b>
<h2>דף ז.</h2>
הפיאה והביכורים והראיון אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה... אבל אמרו חכמים הראייה — מעה כסף, וחגיגה — ב' כסף — עוד מפורש בע' חג.
<b>הערוך ערך ראגא</b>
<h2>דף ח.</h2>
אמר עולא בטופל, אמר חזקיה טופלין בהמה לבהמה — פי' טופלין בהמה של חגיג' עם בהמות אחרות של מעשר שני או של נדרים ונדבות. טופלין מעות למעות — מוסיפין על מעות של חגיגה מעות של נדרים או ממעות מעשר שני ומביא בהמה שמינה או פר גדול.
<b>הערוך ערך טפלגב</b>
ואי אפשר לעשורי ביום טוב משום סקרתא — פי' צביעה.
<b>הערוך ערך סקרגא</b>
מאי משמע דהאי "מסת" (דברים ט"ז, י') לישנא דחולי הוא אמר רב משרשיה דאמר קרא "וישם המלך אחשורוש מס" (אסתר י', א') וגו'.
<b>הערוך ערך מסת</b>
<h2>דף ט.</h2>
לאיי אפנויי מפני — פי' לאיי — לא בני — בל"י בן.
<b>הערוך ערך לאיי</b>
<h2>דף ט:</h2>
שנה פרק אחד — כלומר קרא פרק אחד.
<b>הערוך ערך משנה</b>
נאה עניותא ליהודאי כברזא סומקא לסוסיא חיורא — פי' רצועה כדאמרן (ב"ק ס"ו:) מעיקרא משכא והשתא אברזין.
<b>הערוך ערך ברזאגב</b>
<h2>דף י.</h2>
הלכות שבת חגיגות ומעילות — כהררין התלויין בשערה — פי' החופר גומא ואין כונתו לגומא אלא ליטול עפר ולכסות הצואה וכיוצא בו — פטור עליה שנמצא מקלקל גבי הגומא, ותנן (שבת ק"ה:) כל המקלקלין פטורין, והן כמו הרים התלויין בחוט השער שאין כח בשיער להחזיק ההר אלא נראה כתלוי ועומד באויר, כך כל הלכות אלו דמדאורייתא כל מלאכה — אסורה, ובאה ההלכה ופירשה מלאכת מחשבת, אינו חייב במלאכה עד שיתכון לעשות אותה מלאכה.
<b>הערוך ערך הרגא</b>
דשמואל ודאי לית ליה פירכא היינו דאמרי אינשי טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלא צנא דקרי — פי' שהיה אמורא וקטן מכולם כמו שהפלפל קטן מכל מיני תבלין וחריף מכלם כך זה האמורא חריף מכל התנאין שהפליגו עליו.
<b>הערוך ערך פלפל</b>
<h2>דף י:</h2>
מלאכת מחשבת אסרה תורה ומלאכת מחשבת לא כתיבה — פי' הלכות מרובות כהרים גבוהים ומקרא מועט תלויות בו שדומה לחוט השערה, כדכתיב "אל השערה" (שופטים כ', י'), ובשבת כתיב "לא תעשה כל מלאכה" (שמות י"ט, ט') סתם ולא כתיב בה מחשבה, אלא דסמכינן אמשכן דכתיב "בכל מלאכת מחשבת" (שמות ל"ה, ל"ג).
<b>הערוך ערך מלאכה</b>
ממאי דהאי "וחגותם אותו חג לה"' זביחה הוא דלמא חוגו חגא קאמר רחמנא — כלומר רקדו לפני.
<b>הערוך ערך חג</b>
<h2>דף יא:</h2>
כל המסתכל בארבעה דברים רתוי לו כאילו לא בא לעולם מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, מה לאחור — פי' נוח לו, ס"א ראוי לו — פי' טוב ממנו הנפל שלא בא לעולם.
<b>הערוך ערך רתגב</b>
אין דורשין בסתרי עריות — פי' כגון העראה ונשיקה ואזהרה ועונש לזכר הנשכב וכיוצא בו.
<b>הערוך ערך סתרגא</b>
<h2>דף יב:</h2>
וסערה תלויה בזרועו — פי' הכל תלוי בגבורתו של הקב"ה והגבורה היא זרועו כדכתיב "לך זרוע עם גבורה" (תהלים פ"ט, י"ד).
<b>הערוך ערך זרוע</b>
וילון אינו משמש כלום, נכנס ערבית ויוצא שחרית — פי' וילון — פרוכת והוא הרקיע שלפני כל הרקיעים כוילון לפני הפתחים.
<b>הערוך ערך וילון</b>
ועליית אגלים.
<b>הערוך ערך אגל</b>
<h2>דף יג.</h2>
אבל מוסרין לו ראשי פרקים — פי' פותחין לו ראשי דברים.
<b>הערוך ערך פרקגא</b>
קשאי — פי' זקן מל' קשיש וישיש, "ואתם ישישים" (איוב ל"ב, ו') תרג' ואתון קשישין.
<b>הערוך ערך קשגד</b>
"כבשים ללבושך" (משלי כ"ז, כ"ו) דברים שהם כבשונו של עולם יהיו תחת לשונך — פי' מה שמכבש וגוזר המקום.
<b>הערוך ערך כבשגד</b>
מאי "חשמל" (יחזקאל א', ד') במתניתא תנא חיות — עתים חשות עתים ממללות — פי' חש מל שתי מלין הן כשהדבור יוצא מלפני הקב"ה הם חשות ועתים ממללות שיר בעוז, שנאמר "עוז וחדוה במקומו" (ד"ה א' ט"ז, כ"ז).
<b>הערוך ערך חשמל</b>
<h2>דף יג:</h2>
"והחיות רצוא ושוב" (יחזקאל א', י"ד) — א"ר יהודה "כאור היוצא מפי הכבשן" — פי' אינו מפרש שהן רצות וחוזרות אלא שנוצצות כדבר שנראה כאילו הולך וחוזר כברקים, כענין שנאמר "מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו" (נחום ב', ה'), מאי "כמראה הבזק" (יחזקאל שם) א"ר יוסי בר חנינא כאור היוצא מבין החרסים — פי' כשסותמין הכבשן בחרסים ויש ביניהן כמין נקבים ולשון האש יוצאת משם זהו כמראה הבזק.
<b>הערוך ערך ארגא</b>
אלו (תתקע"ז) [תתקע"ד] דורות שקומטו — בעצמן קודם שנברא העולם — "עונותיו ילכדנו את הרשע, (משלי ה', כ"ב) תרג' חובוי דרשיעא קמטין ליה.
<b>הערוך ערך קמטגב</b>
<h2>דף יד.</h2>
שרפרף — להדום רגליו — פי' ספסל קטן וכן כסא שלפני קתידרא.
<b>הערוך ערך שרפרף</b>
"ונבון לחש" (ישעיהו ג', ג') זה שמוסרין לו דברי תורה שניתנו בלחש — פי' שהתורה נתנה בחשאי מפני השטן.
<b>הערוך ערך לחשגב</b>
<h2>דף יד:</h2>
כבני אדם שמתקבצין לראות במזמוטי חתן וכלה — פי' זמירות שאומרין לפני חתן וכלה כדי לשמחן.
<b>הערוך ערך מזמוט</b>
ג' הרצאות הן חנניה בן חכינאי הרצה דברים לפני ר"ע — פי' כמו תריץ ואימא הכי, אלו ארבעה רץ קרובי ענין הן.
<b>הערוך ערך רץגד</b>
ד' נכנסו לפרדס — פי' כינהו פרדס מענין גן עדן שהיא גנוזה לצדיקים, כך אותו מקום הוא מקום בערבות שהנשמות של צדיקים צרורות בו.
<b>הערוך ערך פרדס</b>
ת"ר ארבעה נכנסו לפרדס — זהו המפורש בהיכלות רבתי ובהיכלות זוטרתי שהיו עושין מעשים ומתפללין תפילות בטהרה ומשתמשין בכתר וצופין בהיכלות ורואין היאך משמרות המלאכים במעמדם והיאך היכל אחר היכל ולפנים מהיכל, וקאמר להו ר"ע כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים — פי' כי מי שהוא מגיע בצפייתו לאותו מקום נראין לו שם מים רבים ואין שם מים כל עיקר אלא דמות בעולם נראה לו, ואם אמר הרי אלו מים נהדף לפי כי שקר הוא אומר, וכן מפורש בהיכלות רבתי בלש' הזה מפני ששומרי פתח היכל שיש מטילין אלף אלפי גלי מים ואין שם אפי' טיפה אחת אלא אויר זיו אבני שיש טהור שהן סלולות בהיכל שהיה זיו פניהם דומה למים, ואם אמר מים הללו מה טיבן וכו'. ברייתא ולא שהן עולין למרום אלא בחדרי לבן רואין וצופין כאדם הרואה וצופה בעיניו דבר ברור ושומעין ואומרין ומדברין בעין הסוכה ברוח הקודש. זה פי' ר' האי גאון.
<b>הערוך ערך אבני שיש טהור</b>
בן עזאי הציץ ומת — פי' הוסיף להזכיר שמות כדי להביט באספקלריא מאירה ומת.
<b>הערוך ערך צףגא</b>
אחר קיצץ בנטיעה — פי' כיון שכינו המקום ההוא פרדס אמרו קיצץ בנטיעה, כלומר דבר כלפי מעלה.
<b>הערוך ערך קץגו</b>
<h2>דף טו.</h2>
שמא באבטי עיברה — פי' בריכות שעושין בבית המרחץ. וי"א, עביט של מימי רגלים. וי"א, אשטובא בלעז.
<b>הערוך ערך אבט</b>
רב אחא בר יעקב אמר כגודא דגמלא — פי' בשני נסרים של גשר שמונחין זה בצד זה שיש ביניהן ריוח כמעט, כך יש הפרש בין מים למים.
<b>הערוך ערך גדגו</b>
כתרי גלימי דסחיפי אהדדי, ואמרי לה כתרי כסא דסחיפי אהדדי — פי' שמפורשין זה מעל גב זה ואעפי"כ אינן מודבקין.
<b>הערוך ערך סחףגא</b>
אין למעלה לא עורף ולא עיפוי — ענין עייפות.
<b>הערוך ערך עףגב</b>
אפקוה למיטטרון מאחורי הפרגוד ומחיוה שיתין פולסי דנורא — פי' פולסי כגון השוטין שמכין בהן השלטנין. פי' הגאון חס ושלום שיש עליו דין למטטרון אלא להראות לאלישע שיש לו אדון שהוא עליו.
<b>הערוך ערך פלסגד</b>
פוגלא — פי' פוגלא — צנון.
<b>הערוך ערך פגלא</b>
<h2>דף טו:</h2>
אכיל תוחלנא ושדי קשייתא לבר — פי' אכל תמרה ושדי גרעיניה.
<b>הערוך ערך תחלגב</b>
אמר ר"מ בזמן שאדם מצטער מה הלשון אומרת — קלני מראשי, קלני מזרועי — גמרא (סנהדרין מ"ו:) מאי משמע אמר אביי כמאן דאמר קל לית, כלומר שאין בו קלות בכאב ודחה רבא ואמר מי שאין בו קלות כובד יש בו, כבד עלי ראשי מבעי ליה, אלא אמר רבא כמאן דאמר קליל לי עלמא ופי' תששה הרוח ונעשית
<b>קלה] ומעוטה כלומר רוח של אדם נכאב בזמן שנכאב אחד מן האברים. [הערוך ערך קלגא</b>
אשכחיה שמואל לרב יהודה דהוה קא תלי בעברא דדשא — פי' בבריח הדלת.
<b>הערוך ערך עברגא</b>
ת' בעיי בעיין דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר — פי' משנה ידועה היא בפ' ד' באהילות (מ"א) מגדל שהוא עומד באויר ופירושו תיבה ארוכה כמגדל תלויה בחבלים, פירוש אחר ראשו של למד כלומר עליון של למד למה גבוה מכל האותיות.
<b>הערוך ערך מגדלגא</b>
מגדל הפורח באויר — פי' כיון שיצאו דואג ואחיתופל לתרבות רעה לא אדכרינהו רבנן לבעייהו ולא פירשו לטעמייהו.
<b>הערוך ערך אויר</b>
אחר מאי, אמר ליה זמר יוני לא פסק מביתו.
<b>הערוך ערך זמרגא</b>
כל עמר דנחית ליורה סליק — פי' כל אותו צמר שנותנין ליורה גדולה לצבוע עולה בכולה הצבע יפה, (אי) [או] לא, דעל גב אמיה נקי — כלומר כל אותו הצמר שהוא נקי ואינו מלוכלך בטיט קולט הצבע יפה, כך ר"ע מתחלה היה יפה עלה בשלום וירד בשלום, אחר שמתחלה לא היה הגון לא ירד בשלום.
<b>הערוך ערך עמרגא</b>
<h2>דף טז.</h2>
"ואתה מרבבות קדש" (דברים ל"ג, ב') — אות הוא ברבבה שלו — פי' שאין בכל המלאכים דומה לו, והוא ראה מלאכים דומין למיטטרון וידע דלאו קודשא בריך הוא.
<b>הערוך ערך אותגא</b>
דוגמא הוא ברבבה שלו — כלומר מדוגם שאין כמותו בכל הרבבות, והוא ראה מלאכים הדומין למיטטרון על כן לא טעה וכן סי' אות הוא ברבבה שלו.
<b>הערוך ערך דגם</b>
כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו כאילו לא בא לעולם, רבה אומר זה המסתכל בקשת — פי' מהרהר בלבו שיש דמות, כדכתיב "כמראה הקשת" (יחזקאל א', כ"ח) וכו' והרואה בקשת אסור לו להסתכל בו דהיינו הבטה ביותר כדי שלא יראה דמות כבוד ה' אלא יהפוך פניו ממנו ויברך, וכדכתיב בסופיה דקרא "ואפל על פני וגו'.
<b>הערוך ערך קשת</b>
<h2>דף טז:</h2>
יצאו עמו שמנים תלמידים לובשי סריקון של זהב — פי' מלבוש מצוייר של זהב.
<b>הערוך ערך סריקגד</b>
אמרי להו לנשים אקפאי ידייכו — פי' הקלו ידיכם.
<b>הערוך ערך קףגד</b>
<h2>דף יח:</h2>
בגדי עם הארץ מדרס לפרושים — פי' הפרושים חושבין את בגדי עם הארץ כאלו הן טמאים טומאת מדרס ואין משתמשין בהן.
<b>הערוך ערך דרסגג</b>
עם הארץ — תרג' "כהה הנגע" (ויקרא י"ג, ו') עמא מכתשא, "וכהתה כל רוח" (יחזקאל כ"א, י"ב) תרג' ותעמי כל רוח, ועל שם כך קורין בור — עם הארץ.
<b>הערוך ערך עם</b>
בגדי עם הארץ מדרס לפרושין — פי' הן החברין האוכלין חוליהן בטהרה כשנוגעין בבגדי עם הארץ כאילו נטמאו מדרס וצריכין טבילה לאכול חוליהן בטהרה.
<b>הערוך ערך פרוש</b>
התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה וחומש, ואסורין לזרים, והן נכסי כהן, ועולין באחד ומאה וטעונין רחיצת ידים והערב שמש — הרי אלו בתרומה וביכורים מה שאין כן במעשר — ירושלמי (בכורים פ"ב, ה"א) כתיב "ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי" (במדבר י"ח, ח') בשתי תרומות הכתוב מדבר התרומה והבכורים, תרומה — דכתיב "ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללהו", (ויקרא כ"ב, ט') והבכורים — דכתיב "והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרתיכם ואת תרומת ידכם" — (דברים י"ב, ו') — אלו הבכורים, דכתיב "ולקח הכהן הטנא מידך" (שם כ"ו, ד') וגו', פי' מניין שזה שנא' בו "ומתו בו כי כי יחללהו" בתרומה הכתוב מדבר דכתיב למעלה "ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים" (ויקרא כ"ב, ז') ואמרינן (יבמות ע"ד:) טבל ועלה אוכל במעשר כדמפרש בע' טבל, ותניא בתוס' תרומות (פ"ו) ובירושלמי בביכורים (פ"ב, ה"א) אוכלי תרומה בזרים, טהור שאכל את הטהור, וטהור שאכל את הטמא, וטמא שאכל את הטמא, וטמא שאכל את הטהור — כולן במיתה. אוכלי תרומה בכהנים, טהור שאכל את הטהור — כמצותו, טהור שאכל את הטמא — בעשה, טמא שאכל טהור — במיתה, וטמא שאכל את הטמא — בלא תעשה, מי חמית מימר טהור שאכל טמא בעשה אמר (רבא) [ר' בא] בר ממל "ואחר יאכל מן הקדשים" (ויקרא שם) מן הטהורים ולא מן הטמאים, וכל לא תעשה שהוא בא מכח עשה — עשה הוא. וחומש — האוכלו בשוגג משלם קרן וחומש, דכתיב "ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו" (ויקרא כ"ב, י"ד), וגרסינן בתורת כהנים (פ' אמור פ"ו פר' ו') נאמר קודש ונאמר להלן קודש, מה להלן קדשי הגבול אף כאן קדשי הגבול, ואסורין לזרים — ירושלמי פתר לה פחות מכשיעור, פ"א ואסורין לזרים — אפילו ע"י פדייה, ועולין באחד ומאה — כדפרשינן בע' דמע. וטעונין רחיצת ידים — כדמפרש בגמ' אפילו בנגיעה אבל מעשר באכילה — אין, בנגיעה — לא, ומפורש בפ"ק דשבת (י"ד.) והידים, פ"א, הפירות של תרומה וביכורים כשבא לאוכלן טעונין רחיצת ידים מה שאין כן במעשר וחולין, דאמר ר' יוחנן הנוטל ידיו לפירות אינו אלא מגסי הרוח, כמפורש בזו ההלכה דאין דורשין. פ"א, וטעונין רחיצת ידים עד פרק שני מה שאין כן במעשר וחולין שאין טעונין רחיצת ידים אלא עד הפרק הראשון שהוא בסוף האצבעות כמפורש בחולין פ' כל הבשר (חולין ק"ו.). והערב שמש כדפרישית בע' טבל. והן נכסי כהן — ר' אבא בר חייא בשם ר' יוחנן "לך נתתים" ותנן בסוף ביכורים (פ"ג, מי"ב) ולמה אמרו הביכורים נכסי כהן שהוא קונה מהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה ובעל חוב נוטלן בחובו והאשה בכתובתה וספר תורה.
<b>הערוך ערך טעןגא</b>
<h2>דף יט.</h2>
מטבילין בראשין ואין מטבילין בכפין — פי' שני ראשי הגל המחוברין במי הים, כיפים — אמצעית הגל העשוי ככיפה, כדתניא מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפים לפי שאין מטבילין באויר.
<b>הערוך ערך כףגיא</b>
ג' גממיות בנחל — פי' ג' חפירות בנחל.
<b>הערוך ערך גםגב</b>
וחרדלית של גשמים עוברת ביניהן — פי' נחל שיורד ממעלה למטה ויש בו ג' גממיות שהן חפירות כל אחת למטה מחברתה, וגומא העליונה והתחתונה של כ' כ' סאה ואמצעית של מ' סאה, הוצרך לומר והאמצעית של מ' כדי להכשיר חרדלית של גשמים שעוברת ביניהן ומצרפי, שכל מקוה שהוא פחות ממ' סאה מי גשמים פוסלין אותו, תניא בתוספתא מקואות פ"ד איזהו חרדלית — מי גשמים הבאים מן המדרון, פי' מדרון הוא קטפרס והוא מורד ההר, כדכתיב "הם במורד בית חורון" (יהושע י', י"א), ועיקר הדיבור חרדלית שגדלו מן מורד ההר לתוך שוקת קטנה שהיא חפירה. פ"א, כיון שעולה הים בזעפו מנתז מים ביבשה ומתקבצים במקום אחד ונקרא חרדלית וכן כשמתקבצין מי גשמים נקרא חרדלית של גשמים והוא כשלולית, זו ששנינו (פאה פ"ב, מ"א) הנחל והשלולית, ובגמ' הכונס (ב"ק ס"א.) מאי שלולית [אמר רב יהודה אמר שמואל] מקום שמי גשמים שוללים, ר' יוחנן אמר (שמחלקין) [אמת המים שמחלקת] שלל לאגפיה.
<b>הערוך ערך חרדלית</b>
<h2>דף כ.</h2>
מעפרתו — פי' בגד צמר שמתעטפין בו בארץ פלשתים. וי"א, סודר שמעטף ראשו וכשמגלח מניחו על ברכיו שיפול שם שערו, ובעלי מקרא מפרשין אפר ממיני מסוות הוא מה שמכסים הראש עם הפנים והכל מכוסה זולתי העינים לבדהן.
<b>הערוך ערך מעפרת</b>
עודהו הסל על ראשו ומגריפה בתוכו — פי' לוקטי תאנים יש להם מגריפה שקורין בלעז רישלו ותופס בו יחור של תאנה ומורידו לארץ ולוקטן ומניחן בסל... וכבר פירשנו מגריפה בע' גמד ובע' גרף.
<b>הערוך ערך מגרפה</b>
<h2>דף כ:</h2>
חומר בקודש מבתרומה, שמטבילין כלים בתוך כלים לתרומה — אבל לא לקודש, אחורים ותוך ובית הצביטה לתרומה — אבל לא לקודש, הנושא את המדרס נושא את התרומה... שבקודש מתיר ומנגיב ומטביל ואח"כ קושר, ובתרומה קושר ואח"כ מטביל, כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקדש, אבל לא לתרומה, הכלי מצרף מה שבתוכו לקודש — אבל לא לתרומה, הרביעי בקודש פסול, והשלישי לתרומה, תרומה אם נטמאת אחת מידיו — חברתה טהורה, ולקודש מטביל את שתיהן, שהיד מטמא את חברתה לקדש אבל לא לתרומה.
<b>הערוך ערך דרסגג</b>
אחורים ותוך... בתרומה אבל לא בקדש — פי' אם נפלו משקין טמאין באחורי כלים, תוכו של כלי טהור לתרומה אבל לא לקודש.
<b>הערוך ערך אחורגד</b>
אחוריים ותוך ובית הצביעה בתרומה — אבל לא בקדש — פי' (לקמן כ"ב:) ר' יוחנן מקום שנקיי הדעת שותין בו והוא אצל אוזן הכלי שאין דרך בני האדם להטות הכלי ולשתות מכנגד אזנו מפני שאוחזין אותו באזנו, ונקיי הדעת משנין ואין שותין ממקום שכל אדם שותה בו אלא שותין מאצל אזנו כמו שאמרנו. ושמואל פי' מקום שצובטו מן "ויצבט לה קלי" (רות ב', י"ד) כמו במקום שתופסו וכן משמע בית הצביעה מקום שאוחזו באצבעותיו.
<b>הערוך ערך בית צבע</b>
מתיר מטביל ומנגיב — פי' מייבש. "והנה חרבו" (בראשית ח', י"ג) והא נגיבו.
<b>הערוך ערך נגב</b>
אוכלין אוכלין נגובין בידים מסואבות — פי' לשון יבשות "וירא והנה חרבו" (בראשית ח', י"ג) תרג' נגובו.
<b>הערוך ערך גבגא</b>
<h2>דף כא.</h2>
מחוסר כפורים — פי' שטבל והעריב שמשו ועדיין לא הביא קרבן כפרה.
<b>הערוך ערך חסר</b>
לקדש מ"ט לא — מפני שכבודו — פירוש ישב בכובד בקרקעית הכלי החיצון ואין טבילה עולה לו.
<b>הערוך ערך כבדגה</b>
<h2>דף כא:</h2>
דמיא אקופי מקפי ליה למנא — פי' קפי — צף.
<b>הערוך ערך קףגד</b>
חמש קמייתא דאית להו דררא דטומאה מדאורייתא — פי' עיקר טומאה.
<b>הערוך ערך דררא</b>
שמא יטביל בהן מחטין וצינורות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד — תרג' "מזלגותיו" (שמות כ"ז, ג') צינורייתיה.
<b>הערוך ערך צנרא</b>
<h2>דף כב.</h2>
סל וגרגתני שאין בפיהם כשפופרת הנוד — פי' בלעז סצינטורי.
<b>הערוך ערך גרגתניגב</b>
<h2>דף כג.</h2>
ונמצא מת תהוב בקרקעיתה של ספינה — פי' דעוץ.
<b>הערוך ערך תהב</b>
ומשום צינורא דעם הארץ — פי' ניצוץ של רוק.
<b>הערוך ערך צנרגד</b>
שפופרת שחתכה לחטאת — פי' קנה חלול מתוקן להדליק בו אש של פרה. וי"א, קנה שיש לו פקק מצד אחד שמתוקן להשים בו אפר פרה.
<b>הערוך ערך שפפרת</b>
<h2>דף כד.</h2>
קרטבלא — פי' עור שאינו עשוי לכתיבה והיינו קטבליא שפי' במקומו.
<b>הערוך ערך קרטבל</b>
קטבליא — פי' עור שמכסין בו בני אדם מלמעלה בל"י שמו אנבולי, ושהוא מוצע למטה קורין אותו קטבולי ובטיית שמו נטע ובלעז נטה ושוכבין עליו.
<b>הערוך ערך קטבל</b>
<h2>דף כד:</h2>
הגיתות — פי' בימי הבציר שמצוי יין יניחהו לגת הבאה — פי' מניחה עם הארץ אצלו לשנה הבאה לשעת הגיתות שנאמן עם הארץ על התרומה.
<b>הערוך ערך גתגא</b>
<h2>דף כה.</h2>
אהל זרוק הוי אהל — פי' הוא שידה תיבה ומגדל, שהרי נושאין את האדם כשהוא בתוכן, ר' דמטמא סבר שמיה אהל וכמו שהאהיל עליו ועל הקבר.
<b>הערוך ערך אהלגב</b>
והאמר עולא חבריא מדכן בגלילא — פירוש חברים אוכלין חולין בטהרה.
<b>הערוך ערך חברגא</b>
ושייר קופה אחת יתננה לעיני הכהן — פי' שמראה לו שלא נסחטו ואינן מקבלין טומאה אבל אם נסחטו אין נאמנין לומר טהורים, אלמא דבשעת הגתות אין נאמנים, הא דתני יתננה לעיני הכהן — באפלי דהיינו בשאר ימות השנה, אבל מתניתין דתני נאמנין — בחרפי דבזמנן.
<b>הערוך ערך עין</b>
<h2>דף כה:</h2>
אמר אביי שמע מינה דינא הוא... למטרח אגולפי שבעין יומין מקמי מעצרתא — פי' קנקני וגולפי חביות וכדים אחד הן והם של חרס.
<b>הערוך ערך גלףגא</b>
מן המודעית ולפנים נאמנין על כלי חרס — פי' שם מקום.
<b>הערוך ערך מודעית</b>
<h2>דף כו.</h2>
ר' יוחנן אמר אפילו מלאין, ואפילו אפיקרסותו לתוכו — פי' לבוש התחתון והוא פתוח בכתפיו וכשלובשו קושרו כדאמר בסוף מקואות (פ"י, מ"ד) באידך פרקין הקשר של אפקרסותו שבכתף.
<b>הערוך ערך אפיקרסין</b>
משעבר הרגל היו מעבירין על טהרת עזרה. כיצד היו מעבירין על טהרת עזרה — מטבילין את הכלים שהיו במקדש.
<b>הערוך ערך טהרגא</b>
עזרה — י"מ בשביל כן נקראת עזרה מן "עזרה בצרות" (תהלים מ"ו, ב') כלומר ששם מתפללין לאל ושומען ועוזרן.
<b>הערוך ערך עזרה</b>
<h2>דף כו:</h2>
כלי עץ העשוי לנחת — פי' דבר שינוח ולא יזוז ממקומו.
<b>הערוך ערך נחת</b>
השולחן והדלפקי יש להן אחוריים ותוך — פי' כלי עץ שמניח בו כלים של יין כמו כוסות ואשישות.
<b>הערוך ערך דלפק</b>
לא שנו אלא בכלי אכסלגס — פי' עצי אכסלגס — דזילי, עצי מסימס דיקירי.
<b>הערוך ערך אכסלגס</b>
<h2>דף כז.</h2>
ומה לסלמנדרא שתולדת אש היא — הסך מדמה אין האור שולטת בו, תלמידי חכמים שכל גופן אש על אחת כמה וכמה — "החלד והעכבר" (ויקרא י"א, כ"ט) ת"י ית כרכושתא וית סלמנדרא פי' כשמבערין אש שבעה שנים במקום אחד נקראת מתוכו דמות עכבר ונקראת סלמנדרא.
<b>הערוך ערך סלמנדרא</b>
